Intro to Content Coaching

קשה להתווכח עם זה: מותג אישי הוא חשוב. ובשביל מותג אישי טוב וחזק, אנחנו חייבות וחייבים תוכן.

העניין הוא שיצירת תוכן היא פעולה שדורשת זמן, מחשבה ומאמץ ולרובנו כתיבה בכלל לא באה בקלות. אם תסתכלו על הארגון שאתם עובדים בו, תראו שרק אחוז קטן מהאנשים יוצרים תוכן ביום יום. כלומר, כתיבה היא חלק מהסקיל סט.

אם תעשו זום אאוט - תראו שכולם, גם מי שלא עוסק בכתיבה יצירתית, צריך את הסקיל הזה בשביל המותג האישי שלו או שלה.

המושג Content Coaching קפץ לי לראש לא מזמן, אחרי שנים שאני מבצעת אותו בפועל. בשנתיים האחרונות, במסגרת העבודה שלי בסיילספורס, אני עוזרת לעובדים ועובדות (מכל הדרגים, נדבר על כך בהמשך) לכתוב תוכן עבור ערוצי הסושיאל שלהם. למרות שתחום הפעילות שלי הוא מיתוג מעסיק, ה-Content Coaching (אולי נקראת לזה מעכשיו CoCo, או קוקו!) לא מוכתב על ידי דף המסרים של הארגון, אלא של העובד.ת עצמם.

מי קהל היעד לCoCo?

כל מי שיש לו או לה רצון לעבוד על המותג האישי שלהם, שיש להם נטיה ליצירתיות וכתיבה ומעוניינים במסע הזה. אחד הדברים שאני אומרת בפגישות הראשונות הוא שחשיפה בסושיאל היא מרתון. נכון, אנחנו יכולים לפרסם פוסט שיגיע לתפוצה רחבה מאוד ולקבל הרבה לייקים, אבל זו לא המטרה במותג אישי. מותג אישי נבנה לאורך זמן, צובר קרדביליות ומאפשר לך לקצור את הפירות במגוון דרכים. אנשים אולי יזכרו את תוכן הפוסט ששבר את הרשת, אבל המטרה שלנו היא שיזכרו מי כתב אותו, יעקבו אחרי הפרסומים ויחכו להם.

ותק הוא לא תנאי חובה

הטעות הנפוצה כשמדברים על Thought Leadership, בעיניי, היא כשמקשרים את התחום לוותק. כלומר, את חייבת להיות C-Level לפחות כדי להתבטא על תחום המומחיות שלך. אנשים שעוסקים בתחום ה-Thought Leadeship כבר הבינו מזמן שאין שום קשר לסניוריטי, אלא למה שיש לך להגיד. כל עוד צברת ניסיון בתחום שלך ויש לך תובנות בעלות משמעות - לתוכן שלך יש מקום. הרבה אנשים מרגישים שהתוכן שלהם או המחשבות שלהם לא ראויות לפרסום כי הם עצמם לא מעניינים מספיק. אני אכתוב על כך בהרחבה בפוסט אחר, אבל המסר שלי אליהם הוא שאיפשהו יושב ג׳וניור שיכול ללמוד הרבה מהניסיון שלכם. חבל לייבש אותו.

איך מגדירים יעדים?

דיברנו על מרתון, ולכן נרצה להגדיר יעדים ל-90 הימים הקרובים. נסתכל מה היתה החשיפה שלנו (בלינקדאין, לצורך העניין) ונסמן ביומן 90 יום מעכשיו כדי לבדוק איך השתפרנו. יעד חשוב נוסף, באופן מפתיע, הוא לא בהכרח להעלות פוסטים בתדירות גבוהה - אלא לעסוק כל הזמן בכתיבה. אחרי כל סשן שבועי (שנמשך בדרך כלל חצי שעה) אני מבקשת מהעובד.ת לכתוב משהו. זו יכולה להיות רשימה, פוסט של ממש או מחשבות. בצורה הזו אנחנו ממשיכים לאמן את שריר הכתיבה מבלי להתעסק בכלל בלייקים, תגובות או שיתופים. ואם אין זמן? כתבתי פוסט קצר בלינקדאין על אחד הכלים שאני משתמשת בהם במצבים האלה.

בפוסטים הבאים אדבר על איך מתנהלות פגישות CoCo ואיך מוציאים אנשים מאיזור הנוחות מבלי להבריח אותם הרחק מהסושיאל.