למה החלטתי ליצור קורס יציאה לעצמאות?

אני גוללת בטיקטוק, ובא לי לצעוק.

כל סרטון שני מבטיח לי חופש כלכלי, לקוחות בשניה ו-20k על אוטומט. השיווק נשמע כמו ממתק: קל לעיכול, ממכר, וממש לא מזין. ואני? אני יושבת בבית, בין פגישה לפוקוס טיים, עם אורז ובטטה ומביטה על ההבטחות האלה ותוהה – איך באמת נראה היום של האנשים שמעלים את זה?

האם הם מאושרים? האם הם באמת חיים את החיים שהם מוכרים?

עצמאות הפכה לטרנד. כאילו כל מי שמאס בתשע עד שש פשוט “פותח עסק” ומתחיל למכור חלומות. בפועל? מאז 2020 להיות עצמאי זה לרקוד טנגו עם אי ודאות: בין קורונה, מלחמות ומיתון.

ב-2014 יצאתי לעצמאות. לא מרצון, אלא מהכרח. השתחררתי מהצבא, והאופציה היחידה הייתה פרילנס. עבדתי בטלוויזיה, הרווחתי 6,000 ש”ח בחודש והרגשתי על גג העולם. עם הזמן, התחלתי להוסיף עוד לקוחות, שונים ומגוונים, לצבור ניסיון ובעיקר להבין שעצמאות זו חרב פיפיות - היא מאפשרת חופש, אבל גם חוסר ודאות. כאילו את יכולה לעוף, אבל בכל רגע להתחיל צלילה חופשית למטה.

אז איזנתי. תמיד רגל אחת כשכירה, אחת כעצמאית. ביטחון מצד אחד, חופש מצד שני.

אבל אז, בגיל 31, קרה משהו. שיחה אחת, אקראית, הפכה לסימן. היא שינתה לי את הכול. החלטתי לעזוב את הרגל השכירה ולעמוד על שתי רגליים עצמאיות. קצת אמיץ, קצת מפחיד. כמו לקפוץ ממטוס בלי לדעת אם יש מצנח.

אגב, הגיל הממוצע של עצמאים בארץ הוא 49.3. אני הקדמתי את החגיגה ב-20 שנה.

אז למה קורס? כי תיעדתי. תיעדתי את המסע, הרגשות, הפחדים, הניצחונות, השיחות. כי יש משהו בלחלוק את הדרך הזו שיכול לעזור לאחרים לא להרגיש לבד. כי בשנה האחרונה פגשתי עשרות עצמאיים בתחילת הדרך. כולם חכמים, יצירתיים, מלאי מוטיבציה, אבל עם אותן שאלות ואותו בלבול.

אז יצרתי את “נחיתה רכה לעצמאות”. קורס שייתן מענה לא למי שרוצה להרוויח מיליונים בשבוע, אלא למי שרוצה להקים עסק שיש בו יציבות, מיקוד ואפילו סיפוק (!!!!).

הטיסה הזאת עשויה להיות bumpy, כן. אבל יש דרך לעבור את השנה הראשונה עם מינימום טלטלות.

אני מזמינה אתכם להצטרף. הקורס שלי מחכה לכם כאן